ויחלקם דויד וצדוק וכו׳ – היו״ד בסגו״ל והחי״ת בקמ״ץ. והוא
1כמו ״ויַחַלקם״ בפת״ח;
2וכן ״ויֶחָלקם דוד״ האמור למעלה
(כ״ג:ו׳), כי שוים הם בזה הנקוד. וכבר זכרתי דקדוקו בספר מכלל (ל״ה:).
3פי׳: לפי ששנה דוד המשמרות ממה שהיו. כי מתחילה היו שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר; וראה דוד כי בני אלעזר רבים לראשי הגברים מבני איתמר (להלן פס׳ ד),
4ולקח עמו אחד מבני אלעזר ואחד מבני איתמר, והוסיף עוד שמנה משמרות. ותקן עשרים וארבעה משמרות, השש עשרה מאלעזר והשמנה מאיתמר (שם). וזהו שאמ׳ ״בית אב אחד אחוז לאלעזר״ (להלן פס׳ ו) –
5כלומ׳: יותר על מה שהיה מתחלה,
6״ואחז אחז לאיתמר״ (שם) – כלומ׳: מה שהיה אחוז לאיתמר מתחלה היה גם כן עתה אחוז, כי לא הוסיפו לו משמרה. ונחלקו רבותינו ז״ל
(בבלי תענית כ״ז.): יש מהם מי שאומר כי משה תקן שמנה משמרות – ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר, בא שמואל והעמידן על שש עשרה – שמנה מאלעזר ושמנה מאיתמר, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה; ויש מהם מי שאומר כי משה תקן שש עשרה – שמנה מאלעזר ושמנה מאיתמר, באו שמואל ודוד והעמידום על עשרים וארבעה, שנ׳ ״המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם״
(דברי הימים א ט׳:כ״ב).
1. כמו ״ויַחַלְקם״...וכבר זכרתי דקדוקו בספר מכלל. ניקדתי כך על פי דבריו במכלול ל״ה:; והוא צורה של בנין קל. רד״ק מבאר שם שהצורה ״ויֶחָלקם״ נוצרה כשהפת״ח שמתחת ליו״ד של ״ויַחַלְקם״ השתנה לסגו״ל (אך אין הוא מבאר את הסיבה לשינוי זה), וכתוצאה מכך הפך הפת״ח שמתחת לחי״ת להיות קמ״ץ. ראו דבריהם של מ׳ העכים בהערתו על הדף במכלול וחומסקי ע׳ 120 הערה 183, המזכירים בקשר לזה את הכלל שפת״ח רגיל להשתנות לסגו״ל לפני אות גרונית קמוצה. ברם, כאן טוען רד״ק להיפך – שהקמ״ץ הוא תוצאת הסגו״ל שלפניו.
2. וכן...הנקוד. דבריו אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהם מתוספותיו של רד״ק.
3. פי׳: לפי ששנה וכו׳. הוא מפרש כאן את תוכן הפסוק, ובכן אין זה שייך לענין הדקדוקי שלפניו. המילה ״לפי״ חסירה בכת״י פריס – ובכן יתכן שהיא מתוספותיו של רד״ק – ואמנם רצף המשפט עולה יותר כהוגן בילתה. ומשמעות הנוסחה שלפנינו: דוד חלק את הכהנים למשמרות ״לפי״ ששינה אותן ממה שהיו לפני כן. כל מה שהוא מבאר כאן הוא על פי השיטה השנייה בגמרא שהוא מצטט בסוף הדיבור. והשוו המיוחס לרש״י על פסוק ד.
4. ולקח עמו וכו׳. ר״ל: על פי פסוקנו, אלה השניים עזרו לו בתיקון המשמרות.
5. כלומ׳: יותר על מה שהיה מתחלה. לשון ה״מצודת דוד״: ״כל בית אב אחז עוד אחת להיות בה שתים״, ונמצאו שש עשרה; וכך היא כוונת רד״ק. וכן מפרש המיוחס לר״י קרא. השוו לעומת פירושו המחודש של המיוחס לתלמיד רס״ג באמצע דבריו לעיל כ״ג:ה׳ (ע׳ 38 במהדורת קירכהיים).
6. ״ואחז אחז לאיתמר״ וכו׳. בעדי-הנוסח זהו דיבור חדש המתייחס ל״ואחז אחז לאיתמר״ שבפסוק ו, ובכת״י ביהמ״ד לרבנים 865 אף נמצא אחרי הדיבור הבא השייך לפסוק ה. אבל נראה שהוא חלק מהדיבור שלנו, ושהפיסוק הנכון הוא כפי שהצגתי אותו. כדברי רד״ק מפרש גם המיוחס לר״י קרא.